פסק-דין בתיק ע"פ 71825/05

1.          לפני ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב מיום 31.8.2005 ב- ת.ח.ת 139/04 , בו הרשיע בית-המשפט קמא (כב' השופט מאיר דרורי) את המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום.

א.         כנגד המערערים הוגש כתב-אישום, על-פיו הפעילו קו שירות באוטובוסים ליעדים שונים מבלי שאחזו בידם רישיון כדין להפעלת קו שירות.

ב.          כנגד מערערת 1 ומנהלה הפעיל - המערער 2, נטען כי הפעילו קווי שירות ללא רישיון.

הם הואשמו לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ומוניות), התשל"ד-1974; באי-קיום חובת רישיון (עיסוק) - עבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ומוניות), סעיף 18(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985 ו סעיפים 39(ב)(1א) ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: " חוק הפיקוח ") ובאי-קיום חובת רישיון לקו שירות - עבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד-1974, בזיקה ל תקנה 385 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " תקנות התעבורה ") עבירה לפי סעיפים 39(ב)(1א), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח.

ג.          כנגד המערערים 6-3 נטען כי לא קיימו את חובת הרישיון שבידם, קיימו קו שירות באוטובוסים ללא רישיון והפעילו קווי שירות באוטובוסים ללא היתר. כנגד המערערים 6-5 נטען כי גבו דמי-נסיעה ישירות מהנוסעים.

ד.          בנוסף, יוחסו למערערים עבירות לפי סעיף 3 ו סעיף 35 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה-1985; עבירה לפי סעיף 39ב לחוק הפיקוח, סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד-1974, בזיקה ל תקנה 385 לתקנות התעבורה; עבירה לפי סעיפים 39(ב)(1א), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח; עבירה לפי סעיפים 36 ו-34(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985; ועבירה לפי סעיפים 39(ב)(1א), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח.

בית-משפט קמא הכריע בדינו כי האשמות כנגד המערערים כולם הוכחו, ולפיכך הרשיעם בדין.

ביום 31.8.2005 גזר בית-המשפט על המערערים 1 ו-2: קנס בסך 4,000 ש"ח כל אחד והתחייבות בסך 20,000 ש"ח לכל אחד, להימנע מביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב-אישום זה למשך 3 שנים; על המערערים 3 ו-4: קנס בסך 25,000 ש"ח כל אחד והתחייבות בסך 50,000 ש"ח על כל אחד, להימנע מביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב-האישום זה למשך 3 שנים; על המערערים 5 ו-6: קנס בסך 1,500 ש"ח כל אחד והתחייבות בסך 5,000 ש"ח על כל אחד, להימנע מביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב-האישום זה למשך 3 שנים.

2.          מערערת 1 הינה חברה בע"מ, כאשר מערער מס' 2 הינו האחראי מטעמה על הפעלת הנסיעות מרכסים לירושלים,  בני-ברק וחיפה.

מערערת מס' 3 הינה חברת אוטובוסים בעלת זיכיון לביצוע נסיעות מיוחדות בלבד.

מערער מס' 4 הינו מנהלה של מערערת מס' 3; ומערערים 5 ו-6 הינם נהגי אוטובוסים השייכים למערערת מס' 3.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מערער מס' 2, כנציגה של המערערת מס' 1, חתם הסכם עם המערער מס' 4, כמנהלה של מערערת מס' 3, להפעלת קווי אוטובוסים מרכסים לירושלים, בני-ברק וחיפה.

קווי האוטובוסים פעלו, כאשר עליהם מופיעים המספרים 727 ו-777, אם כי בכולם היה שלט "הולכה פרטית". האוטובוסים יצאו בהתאם ללוח-זמנים שפורסם בפרסומים מקומיים, שם מצוין היכן אפשר לרכוש כרטיסי השתתפות בהוצאות נסיעה, וכן הסברים למי מיועדות הנסיעות, כאשר מצוין כי הינן מיועדות עבור הקהילה החרדית ברכסים, ופתוחות לכל אדם בתנאי לבוש הולמים. עוד צוין, כי יש הבדל בין נוסע קבוע לבין נוסע מזדמן.

כן צוין היכן אפשר לעלות על האוטובוסים. בבני-ברק, מצוינות תחנות האוטובוסים ברחובות: סוקולוב, בן זכאי, הרב דסלר ונחמיה.

מצוינות גם התחנות בירושלים, תוך התייחסות לתחנות אגד ברח' בר אילן, תחנה של קו 39 ברח' ירמיהו, תחנה של קו 28 ברח' שרי ישראל, תחנה של קו 15 מול בנייני האומה תחנה מס' 15.

גדר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה, מהן המסקנות המשפטיות הנובעות מהפעלת אוטובוסים בצורה שהופעלו על-ידי המערערים:

א.         האם ההסעות שבוצעו הינן בבחינת "הולכה פרטית", או שמא מדובר בנסיעת שירות המחייבת רישיון מיוחד;

ב.          האם חלות הוראות החיקוק שבכתב-האישום על-פי העובדות שהובאו בפני בית-המשפט קמא;

ג.          ולבסוף, האם קמה אחריות פלילית על הנאשמים כולם או רק על חלקם.